בס"ד
    12:51:44     28/05/2013     
  
 

 
   
   
   
   
   
   
   
             





 
להיט חדש

 

 

 
   
     
     
     
 

דף הבית >> שבועות
 

בס"ד

 

שמים וארץ נפגשים

 

בחג השבועות אנו מציינים מדי שנה את מעמד הר-סיני, בו התגלה הקב"ה לעם ישראל ונתן לו את התורה הנצחית ותרי"ג מצוותיה.

 

אולם, מעיון במקורותינו עולה כי התורה נלמדה, ומצוותיה קוימו, כבר בתקופה מוקדמת בהרבה: "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי...אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה" [ראה תלמוד בבלי, מסכת יומא דף כ"ח ומסכת קידושין דף פ"ב] וכך גם לגבי יצחק ויעקב אבותינו וגם לאחר מכן, כמובא במקורות הנ"ל. מהי, אם-כן, הייחודיות של מעמד הר-סיני?

 

חיבור של עליונים ותחתונים

מסביר זאת הרבי מליובאוויטש על פי דברי חז"ל: "כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם'. כשביקש ליתן התורה ביטל גזירה ראשונה ואמר: 'התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים'...שנאמר 'וירד ה' על הר סיני' " [מדרש שמות רבה, י"ב].

 

פירוש הדברים הוא שלפני מתן תורה הייתה קיימת הפרדה בין ה'שמים' – המסמלים את המימדים העליונים הרוחניים והנשגבים, לבין ה'ארץ' – המסמלת את המימדים התחתונים ועולמנו הגשמי. הפרדה זו לא נתנה מקום לקשר בין הגשמיות לבין הרוחניות. ואילו במעמד הר-סיני נוצר הגשר המאפשר לנו לקשר בין חיינו הגשמיים והחומריים לבין הרוחניות והקדושה האלוקית, וכדברי המדרש הנ"ל "תחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים".

 

המצוות מחברות את האור האלוקי הנשגב לעולמנו הגשמי

כל תרי"ג המצוות נעשות באמצעות חפצים ואמצעים שונים של עולמנו הגשמי. אולם, עם ביצוע המצווה, ואפילו תוך כדי ההכנה לקיומה, נשפע אור רוחני קדוש, מתחבר אל החפץ הגשמי, והופך אותו לקדוש בעצמו. כשיהודי מניח תפילין, למשל, או נותן צדקה, אוכל סעודת מצווה, או מתפלל – חודרת קדושה עליונה לתוך גופו ולתוך הדבר הגשמי באמצעותו מתבצעת המצווה.

 

הקשר והחיבור המיוחד הזה, בין המימד האלוקי-רוחני הנשגב לבין עולמנו הגשמי, הוא שנוצר והתחדש במתן תורה. לפני מתן תורה, היה העולם הגשמי סותר לחלוטין לעולמות הרוחניים, ומי שרצה לקדש את עצמו נאלץ לפרוש מן העולם. לכן היו אבותינו הקדושים, וגם בניהם – השבטים, רועי צאן, וזאת משום שעיסוק זה איפשר להם להתבודד ולפרוש מענייני העולם הגשמי. אולם, מעמד הר-סיני העניק לנו את האפשרות המליאה להיות קשורים ודבוקים בקב"ה גם תוך כדי קיום חיים גשמיים, הכוללים עבודה, אכילה ושתיה, ואפילו תוך כדי שינה – כאשר אנו עושים הכל לשם-שמים. זהו, למעשה, יעודו המיוחד של עם ישראל – לחבר את העולם הגשמי כולו לקדושתו האינסופית של הבורא יתברך.

 

לאירועים בעולם ישנה גם משמעות רוחנית

מהאמור לעיל נובעת מסקנה נוספת. למעשינו הגשמיים יש תוצאות רוחניות, ואנו בעלי יכולת להשפיע ולפעול הן במימדים הרוחניים והן במימדים הגשמיים של המציאות. ולאידך גיסא, לאירועים בחיינו הפרטיים, ובעולם כולו, יש גם משמעות רוחנית, וכל אחד ואחת מאיתנו מושגחים בהשגחתו הפרטית הנפלאה של בורא העולם, המוליך אותנו לעבר צמיחה ושגשוג רוחניים וגשמיים.

 

כך גם לגבי עם ישראל, ובהסתכלות רחבה יותר – לגבי האנושות כולה. התמורות הרבות בעולם, נפילתם של משטרי עריצות (ומלחמות פנימיות בקרב מי שפגעו בישראל בעבר), שינויים כלכליים-חברתיים, מדיניים ובטחוניים - הינם חלק מתהליך רב-מימדים אותו עובר העולם כולו כהכנה לגאולה הקרובה, והינם התממשות של נבואות הגאולה המופיעות בתורתנו הקדושה, ויש לנו את החובה והזכות להתכונן לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

 

חג השבועות – בפנימיות התורה

 

מאת: הרב אבישי אפרגון – ראש ישיבת חב"ד כפר סבא.

(שירת בתפקיד מסווג בצה"ל).

 

כיאה לטור שעוסק בענינים אקטואליים יהיה נושא הטור השבוע - חג השבועות – בדגש על ביאורים בפנימיות התורה (הכוללת את תורת החסידות ואת תורת הקבלה).

 

כתב רבינו הגאון הקדוש רבי חיים יוסף דויד אזולאי בספרו "לב דוד" (פרק כ"ט) ענין גדול ונפלא, המיוסד על תורת הנגלה והנסתר גם יחד, במהותם של חגי ישראל: "על פי מדותיו ועזוזו ונפלאותיו של בעל הרחמים, כי ביום אשר העדיף מטובו וגברו רחמיו...ונתגלו אורים גדולים...והשפיע בצחצחות חסדי חסדים...נסים ונפלאות...היום ההוא גדול מאוד בשמים ממעל...והתברכו בו ברכות שמים...מדי שנה בשנה כה יעשה ביום ההוא...אור זרוח...מה נכבד היום. עוד היום גדול, בכל שנה ושנה לקבעיה קמא הדר" – דהיינו שאותם האורות הקדושים ונוראים אשר התגלו בפעם הראשונה של אותו חג יום קדוש – הנה אותם האורות ממש חוזרים ומתגלים באותו תאריך מידי שנה לעם ישראל, ומביאים איתם שפע ברכה וקדושה, וכהמשך דברי החיד"א: "וכן ימים טובים לישראל...אשר בימים ההם לפנים בישראל, יצא שפע...ככה יעשה...ומידי שנה בשנה הולך ואור, הנהו זהרורי, מלא האורה, בכל העולמות, ברוב עוז ותעצומות...".

 

ועיין שם וראה שבזה מבאר רבינו החיד"א את ענין ברכות השבח וההודאה – שע"י אמירת הברכה והשבח וההודאה על ענין מסוים שנעשה עמנו או עם אבותינו אנו מעוררים שוב מחדש את השפעת הברכה והטוב והחסד, וגורמים להשפיע עלינו שפע טוב: "וכן בכל ברכות השבח וההודאה...ואפילו זכרון חסדי ה' אשר עשה...כלם כאחד מעוררין כח עליון להשפיע ממקור אותה ברכה". ומביא הרב החיד"א שכן כתב גם המקובל האדיר רבי משה זכות בספר תקון שובבים, שזהו סוד ביאור הפסוק הימים האלה נזכרים ונעשים" (המופיע במגילת אסתר) – אשר בא ללמדנו שעל ידי שהימים הקדושים "נזכרים" (דהיינו שאנו מציינים אותם ומקיימים את המצוות והמנהגים הקשורים בהם) אזי הימים הללו גם "נעשים" (דהיינו שהם נעשים מחדש – ושוב יורדות לעולם כל ההשפעות והברכות והאורות הקדושים שירדו בפעם הראשונה).

 

וכמובא כל זה גם בכתבי החסידות בהרחבה גדולה שבימי חג הפסח מידי שנה בשנה אזי נמשכים שוב כוחות קדושה עליונים אשר מאפשרים לנו "לצאת ממצרים" ומכניעים את הקליפות ואת המניעות ועיכובים וכו', ובימי חגי החנוכה והפורים מידי שנה בשנה נמשכות שוב אותן השפעות עליונות אשר גרמו להתרחשות הנסים הגדולים – ואשר זו הסיבה לציווי התורה הקדושה לחזור ולחגוג ולציין את ימי הקודש מידי שנה בשנה – שע"י זה זוכים אנו לקבל ולהשפיע עלינו רוב טוב ושפע אורות עליונים ממש כפי שנשפע על עם ישראל בזמן שהתרחשו אותם נסים גדולים.

 

ובספר התניא כתב האדמו"ר רבי שניאור זלמן (מייסד חסידות חב"ד): "והארה והמשכה זו אף שהיא תמידית אעפ"כ אינה בבחי' ומדרגה אחת לבדה מימי עולם אלא שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון...שיורד אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה" (אגרת הקודש, סימן י"ד).

דהיינו שהאור הנמשך מידי שנה הינו אור עליון יותר מזה שנמשך בשנה הקודמת, וכמבואר בתורת החסידות שזהו משום ש"מעלין בקודש", ולכן מידי שנה בשנה, כאשר אנו מציינים את החגים, ימי ההילולא של צדיקים וכו' אזי נמשכים אלינו אורות קדושים ועליונים ביותר אשר לא היו כמותם, וזאת משום שמידי שנה בשנה ישנה עליה והתקדמות במדריגות הקדושה שמאירות בעולמנו בימי הקודש הללו.

 

ועל פי יסוד גדול ונפלא זה כתב רבינו החיד"א שכך גם לגבי חג השבועות (שם, פרק ל"א): "כי הימים טובים מדי שנה בשנה, עושין מעין מלאכתן, כימים הראשונים ומתגלים אורות עליונים בשמים ממעל, והשפיע בצחצחות, על ישראל עמו...", ואשר על כן, מבאר החיד"א, ימים אלו הינם ימים מסוגלים ביותר לקנות ענווה ואחדות – וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק יחן שם ישראל כנגד ההר" – "כאיש אחד בלב אחד", ואשר הימים הללו הם ימי קודש המסוגלים להיטהרות ולהתקדשות, ולהתעוררות על מנת להוסיף בלימוד התורה הקדושה, ובפרט בחג עצמו אשר: "ליל התקדש חג השבועות, יתלהב האדם ויתעורר מאד כי הזמן גורם קרבת אלקים. ועת להשליך, אחרי גוו אלילי כספו אשר דבק בהם לאהבה...אם תעירו ואת תעוררו את האהבה, לידבק בתורה ועבודה ואהבת רעהו, אין ספק כי רשפי אש התעוררות יערה עליהם רוח ממרום...הבא ליטהר מסייעין אותו. ומה גם בזמן מסוגל ומוכשר לזה, כאשר עשה ביום הזה...כה יעשה בדור אחרון, ולפי הדביקות והתעוררות האדם לשוב, ולתלמוד תורה ולענווה, כן יעשה לו, זכה מוסיפין לו".

 

ביאור פנימי במנהג ישראל להיות נעורים בליל שבועות

נאמר במדרש (שיר השירים רבה) שבני ישראל ישנו כל הלילה שלפני מתן תורה, ואשר אפילו זבובים וכיו"ב לא הציקו להם בשנתם, וכאשר בא הקב"ה לפנות בוקר לתת להם את התורה, מצאם ישנים והיה צריך להקיצם משנתם, ומכאן המנהג שבליל חג השבועות נעורים כל הלילה ולומדים תורה – כדי לתקן את השינה של בני ישראל בליל מתן תורה (מגן אברהם, סימן תצ"ד).

 

שואלת על כך החסידות: הרי ידוע שכאשר שמעו בני ישראל שעתידים הם לקבל את התורה, נתעוררה בהם תשוקה גדולה לקבלת התורה הקדושה והם החלו לספור את הימים שנותרו עד למתן תורה (וזהו מקור לענין ספירת העומר). ולפי זה איך יתכן שכאשר הגיע היום הנכסף, לאחר שבעה שבועות של המתנה וציפיה, הלכו כולם לישון עד כדי כך שלא התעוררו כלל, והקב"ה בעצמו היה צריך להקיצם?!

 

שאלה זו מתחזקת ע"פ הידוע בתורת הקבלה שספירת ארבעים ותשעה הימים הייתה גם הכנה רוחנית לקבלת תורה – במהלכה נזדככו בני ישראל, ובכל יום שעבר המשיכו את האור הקדוש של שער נוסף מ- 49 שערי הבינה, ועד שביום האחרון לספירה הגיעו למדריגת השער ה- 49 (ובחג עצמו הגיעו לשער הנ').

ולפי זה אינו מובן כלל: הרי כבר כשיצאו ממצרים, כאשר עדיין לא היו מזוככים כלל, השתוקקו לקבל את התורה הקדושה, ואם כן הרי לאחר שהזדככו והתעלו לדרגה כל כך גבוהה, הרי היה עליהם לרצות את התורה באופן הרבה יותר נעלה, ואם כן כיצד יתכן שהלכו לישון בשינה כזו עמוקה שכלל לא התעוררו בשביל לקבל את התורה?!

 

מכאן מובן, אומרת תורת החסידות, שיש מימד עמוק ופנימי יותר בשינה של עם ישראל בליל החג – עד כדי כך שכולם ישנו היטב וה' יתברך היה צריך להעיר את כולם. שינה זו לא נבעה מהסחת הדעת ממתן תורה, אלא אדרבא – ע"י השינה חשבו בני ישראל שהם עושים את ההכנה הראויה למתן התורה כפי שיתבאר בהמשך. זוהי גם הסיבה לכך שהמדרש אומר שבמשך הלילה לא עקצו את בני ישראל זבובים ויתושים וכו' – הקב"ה עשה לבני ישראל את הנס המיוחד הזה משום שכוונתם הייתה לישון על מנת להתכונן למתן תורה.

 

השינה – הכנה רוחנית למתן תורה

בספר התניא (פרק ל"ז) מבואר שכאשר הנשמה נמצאת למעלה, לפני שירדה לעולם והתלבשה בגופו של היהודי, אזי היא משיגה השגות רוחניות נעלות, יותר מאשר היא מסוגלת להשיג כאשר היא בתוך הגוף. כידוע, בשעת השינה הנשמה עולה למעלה (ובגוף נשאר רק "קיסטא דחיותא" – מידה קטנה של חיות – ראה בזוהר הקדוש ח"א, דף פ"ג, א'), ולכן הנשמה משיגה אז השגות גבוהות יותר מאשר בהיותה מלובשת לגמרי בגוף כאשר האדם ער. זוהי הסיבה לכך שידוע על גדולי ישראל שזכו ובשעת השינה התגלו אליהם ענינים רבים בתורה, ודברים שהיו מוקשים להם – התיישבו אצלם והובנו היטב בקומם משנתם – וזאת משום שבזמן השינה השיגה נשמתם, בהיותה למעלה, יותר מאשר היא השיגה כאשר היו ערים.

 

וזאת הסיבה, מבארת החסידות, לכך שבני ישראל שכבו לישון לפני מתן תורה – כוונתם הייתה שנשמתם תיפרד מהגוף, תתעלה למעלה ותשיג השגות נעלות ביותר, שישמשו כהכנה טובה ומתאימה למתן תורה זו הסיבה שלא נעקצו ע"י זבובים וכו' – משום שאכן התעלו למדריגה גבוהה שהשפיעה על אותן חיות שלא להזיק להם).

 

אולם, שואלת החסידות, אם כן שכוונתם של בני ישראל הייתה לטובה, מדוע נחשבת השינה לדבר שיש לתקנו (ולכן אנו נשארים ערים וקוראים את "תיקון ליל שבועות")?

 

מבארת החסידות שידוע שכל תכליתה של התורה הקדושה היא שאנו נקדש על ידה את עולמנו ונעשה בו "דירה בתחתונים לו יתברך" – דהיינו שעל ידי קיום המצוות אנו מקדשים את כל החפצים הגשמיים שאיתם מתבצעת המצווה, וכך גם כאשר אנו משתמשים בעניני העולם לשם שמים – אזי אנו מחדירים בהם קדושה ועל ידי זה אנו מביאים ומגלים בעולמנו את השכינה הקדושה ואת כל מדריגות הקדושה העליונות, ועד כדי שהעולם כולו נעשה משכן ומכון לו יתברך. זו גם הסיבה לכך ש"תורה לא בשמים היא" – משום שה' יתברך חפץ בכך שהתורה תתגלה דווקא בעולמנו השפל והנמוך, הנמצא בתחתית העולמות הרוחניים הקדושים (עולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה והעולמות העליונים שמעליהם).

 

ומשום שתכלית נתינת התורה היא לפעול בתוך העולם, לכן גם ההכנה למתן תורה לא הייתה צריכה להיות באופן של היפרדות מהגוף (כפי שרצו בני ישראל לעשות – ולכן הלכו לישון כדי שנשמותיהם יעלו למעלה) – אלא דווקא תוך כדי התעסקות והתמודדות עם הגוף, זיכוכו וקידושו, ודווקא על ידי התמודדות זו אנו ממלאים את רצונו יתברך וגורמים לנחת רוח נפלאה לבורא עולם ומביאים לקידוש עולם החומר ולהבאת הגאולה. ולכן, עלינו לתקן זאת על ידי שאנו נשארים ערים – ומתמודדים עם רצוננו הגופני-טבעי לישון – ועי"ז אנו מזככים ומקדשים את גופנו.

 

ההוראה בעבודת ה' הנלמדת מכך היא פשוטה וברורה – לעיתים רבות נוטים אנו להירתע מלהתעסק עם עניני העולם הגשמי, ומעדיפים להסתגר מהעולם במחשבה שרק בדרך זו נוכל להתעלות ולהגיע למדריגות גבוהות. אולם מסיפור מתן תורה למדים אנו כי לא זו הדרך. אפילו לפני מתן תורה לא הייתה התנהגות זו ראויה (ולכן צריכים אנו לתקנה), וקל וחומר שלאחר מתן תורה – שניתנה דווקא בעולם הגשמי, ודווקא לבני ישראל כפי שהם נשמות בגופים (ולא כפי שנשמותיהם מצויות בעולמות הרוחניים לפני שהתלבשו בגוף) – הרי ברור שעלינו ללמוד מכך שיש לפעול בזיכוך הגוף, ובקידוש עולם החומר, על ידי שאנו עושים את כל מעשינו לשם שמים, וכן בהתמסרות לזולת, מתוך אהבת ישראל, ודווקא זו הדרך הראויה לקבלת התורה.

חג שמח, קבלת התורה בשמחה ובפנימיות!

 

(מעובד ע"פ שיחת הרבי מליובאוויטש – לקוטי שיחות ח"ג)           


 

הרב אבישי אפרגון - ראש ישיבת חב"ד כפר סבא.

 
התחברות לחברים

 
 




נא להתפלל עבורם


זכות הקוראים והמתפללים לרפואת היולדת חן חווה בת אוסנת מרים והתינוקת אודיה בת חן חווה

לשלום בית בריאות הגוף והנפש
וזרע בר קיימא
של ורדה לאה בת יהודית
ובעלה מורדכי
נחמן אדם בן שרה


לרפואת הנפש
של לירון אביגזר
בן עליזה ודוד 

לרפואת גילה ברקוסה בת פורטונה למשפחת סבן

ולרפואת הודיה בת כרמלה
וניסן בן מרל יניב בן רינה

בת-שבע בת סולטנה לרפואה שלימה בגוף ובנפש

רפאל חיים (חואטי ציון) בן מרגושה לרפואה שלימה בגוף ובנפש


לרפואת שיסל בת אנה ! 
 

שרה בילה בת מרים
לרפואת הנפש והגוף 


לרפואת מעיין בת ענת !


הרב מיכאל בן רחל
לרפואה שלמה

 

גל חיים בן בתייה לרפואה שלמה!

 

אילן אהרון בן סעדה
לרפואה שלמה


נתן נתנאל בן טינה לרפואה שלמה!
 

אסף יוסף בן בתיה לרפואה שלמה ולזיווג הגון

 
 




 
 
 

 

 
 
 
 
 



 

 
 

 
מונה: